על העמותה

אנחנו ב"כולן" שואפות לחיות בעולם שבו קולן של נשים נשמע ומקבל מקום שווה בחברה, בכל מקום ובכל זמן. אנו חולמות על חמישים אחוז (או יותר) נשים בכל תפקידי ההנהגה במדינה, על הורות שיויונית, על תרבות שבה עברייני מין מוקעים ונענשים ונשים שנפגעו זוכות לאמון ותמיכה מסביבתן, עולם שבו נשים אינן מוחפצות ואינן נסחרות ונקנות, עולם שבו לנשים יש שיויון אמיתי- חוקי, תרבותי וחברתי, ואת האפשרות לבחור את חייהן ללא הסללה מגדרית.

כתובת

יד לבנים 23א/6, תל אביב

togetherKulan@gmail.com

הירשמי לקבלת עדכונים
עדכונים
לכולן
  • togetherkulan

סקס עושות ברצון



כשהאשמת הקורבן היא הקול הדומיננטי בחברה, קל להבין למה אנחנו נאבקות להבהיר שיש צורך מוחלט בהסכמה בכל סיטואציה מינית- הסכמה חופשית, בצלילות, בלי שכנוע או איום. כשאנחנו אחת מתוך אחת, אנחנו צריכות להאבק כדי שאפילו המעט הזה יהיה מובן. אם שתקתי, אם שכנעת אותי שוב ושוב, אם אני לא בהכרה- אם אין הסכמה- זו תקיפה מינית לכל הפחות. כל עוד המינימום הזה עוד לא מובן מאליו, אנחנו חייבות לוודא שאנחנו נאבקות לתת לכל שורדת גיבוי מלא, שלא תהיה אפילו אישה אחת שעברה תקיפה ומפנימה את האשמה שהחברה מפנה כלפיה במקום כלפי התוקף.

אבל כשאני חולמת על עולם מושלם, שבו אני לא צריכה להסתפק בפירורים של פמיניזם-להמונים, אני לא מסתפקת במינימום הסביר להתנהגות אנושית בסיסית. בעולם מושלם, הסכמה זה לא מספיק טוב, הסכמה היא רק הרף הפלילי. בעולם מושלם, יש טווח עצום של התנהגויות שאנחנו כחברה לא סבבה איתן, אפילו אם אנחנו לא מענישים עליהן. כי בינינו? אני לא רוצה להסתפק בהסכמה של הפרטנר שלי.

הסכמה זה הרגש שאני מרגישה כשאני אוכלת כרוב ניצנים במקום פיצה. זה הרגש שאני מרגישה כשאני לובשת חולצה מחוייטת לראיון עבודה, במקום קפוצ'ון ורוד עם אזני ארנב. הסכמה זה להתקשר לסבתא כשלא מתחשק, זה לעשות שעורי בית, זה לנקות את האוזניים ולשטוף כלים. הסכמה זה כשאני עושה משהו שבעצם לא כזה מתחשק לי, אבל אני מסכימה לעשות אותו, משיקולים שונים. אני מסכימה שבמכלול השיקולים שלי, כדאי לי לעשות את זה. מרצוני החופשי, אבל גם בלי יותר מדי חשק.

כשאני עושה סקס בהסכמה, אתה לא מבצע פשע, אבל הייתי סבבה עם זה גם אם היינו רואים עוד פרק של ד"ר הו במקום. וזה, תכלס, די עצוב, לא? אני רוצה לחיות בעולם שבו סקס עושות ברצון, בהתלהבות, בתשוקה, בכיף, בחשק. עם מי שתבחרו, בכל צורה שתבחרו- אבל תמיד ברצון. וכשסוף סוף נגיע לשם, לא נדבר יותר עם גברים שמתפלפלים על איך אפשר להבין אם היתה או לא היתה הסכמה, כי הרף הוא אם היא רוצה רוצה רוצה. כשהאדם מולך רוצה, את יודעת, וזה נראה ונשמע ומרגיש אחרת, ולשם אנחנו כולנו צריכות לשאוף.

צעדת השרמוטות בשבילי היא המקום להגיד- אני עושה סקס ברצון, בהתלהבות, בתשוקה, בכיף, בחשק. ההסכמה שלי היא המינימום האפשרי, אבל אם הכי טוב שאתה יכול להשיג ממני זו הסכמה, אז אפילו אם זה חוקי, אפילו אם זה תקין, זה עדיין בזבוז זמן. ואם אני חושבת שהמקסימום שאתה שואף אליו זו הסכמה, אז אני לא רוצה להיכנס איתך למיטה.

שרמוטות אומרות כן. הן אומרות הו כן. הן אומרות הו אלוהים כןכןכןכן. וכל דבר פחות מזה, הוא לא מספיק טוב.