• togetherkulan

1991-2003/ רוחמה


הייתי בשבי בכת במשך שתים-עשרה שנים. במשך התקופה הזאת לא הייתה לי אפשרות לברוח, עברתי פגיעה מסוגים שונים ממנהיג הכת עצמו. החל מאלימות כלכלית, נפשית ועד לכליאה פיזית, שלילת חירויות בסיסיות כמו חופש היצירה וחופש הביטוי, והתעללות רפואית שזה עינויים של ממש וכאבי תופת. חשוב להבין שאלו חיים תחת טרור של הפחדות ועונשים עשרים וארבע שעות בימממה, שבעה ימים בשבוע. בנוסף, כמו הרבה נשים שנמצאות בכתות, ספגתי אלימות מבן הזוג שהייתי נשואה לו - אונס ופגיעות מיניות בידיעת מנהיג הכת ובעידוד פעיל שלו. למה? כי בעיניי מנהיג הכת הייתי חפץ לסיפוק המטרות שלו - ולא היה אכפת לו מה אני מרגישה או איזה סבל אני עוברת.

האמירות הנפוצות שנשמעות הרבה מאוד כלפיי נפגעות כת הן "למה היא לא ברחה?" ו'מגיע לה' כי "היא בחרה את זה" למה זה דומה? לאמירות שאישה נאנסה בגלל הבגד שהיא לבשה (וזאת למרות שנאנסות גם נשים וילדות דתיות שלבושות 'צנוע'), או בגלל משהו שהיא אמרה או עשתה. האמת היא שאונס, כמו כל פגיעה אלימה אחרת, נעשית בגלל הפוגע, ורק בגללו. בגלל המעשים *שלו*, בגלל שאצלו בחשיבה ובהתנהגות משהו לא תקין.

כך גם לגבי נפגעות כת - לאף אישה לא מגיע להיות בשבי (פיזי ו/או פסיכולוגי) ולהיפגע ממנהיג הכת. היא לא אשמה בזה שהיא נפגעה, היא לא אשמה גם אם היא אולצה לתת למנהיג הכת את כל הכסף והרכוש שלה, היא לא אשמה גם אם הוא אילץ אותה לנתק את הקשר עם המשפחה שלה, היא לא אשמה גם אם היא נאלצה לשלם על כך בחייה.

לאנשים הרבה יותר קל להאשים את האישה: להגיד שהיא 'חלשה' שהיא הגיעה לשם בגלל שהיא הייתה 'במשבר' או כל דרך אחרת להגיד ש*היא* הייתה לא בסדר מאשר להודות שמנהיג הכת (או המנהיגה) הוא זה שההתנהגות שלו לא בסדר ומשתמש באישה לסיפוק הצרכים והרצונות שלו, שעבורו היא רק חפץ שאותו הוא יכול לנצל (ע"י הפחדות ועונשים, ועל ידיי התעללות) לתועלת שלו לצבירת כסף , כוח וסיפוק הרצונות והיצרים שלו.

לדעתי הסיבה שכל כך נוח לא/נשים להאשים את הנפגעת, בין אם מדובר באישה שעברה אונס או אישה שהייתה בשבי בכת (ובחלק מהמקרים עברה שם גם אונס/פגיעה מינית) היא פשוטה: לא/נשים קשה להודות בכך שהאישה היא נורמאלית ואילו הסיטואציה היא לא נורמאלית...שמי שלא בסדר זה הפוגע וכן, שזה יכול לקרות לכל אחת מאיתנו , גם לאישה החזקה ביותר, ולא משנה מה היא בחרה, עשתה או לבשה.

מי שנמצאות בכת נמצאות בחיי עבדות. האלימות הזאת גם הורגת ויש גם מי ששלימו על כך בחייהן. הגיע הזמן לשים סוף להאשמת הנפגעות: נשים לא בוחרות להיות שם, הן לא בוחרות להיפגע, והן שבויות - בדרך כלל אין להן כל דרך לברוח.


צילום: לובה פיין- Feinshots הפקה: לי אלחסיד, שני צור.

על העמותה

אנחנו ב"כולן" שואפות לחיות בעולם שבו קולן של נשים נשמע ומקבל מקום שווה בחברה, בכל מקום ובכל זמן. אנו חולמות על חמישים אחוז (או יותר) נשים בכל תפקידי ההנהגה במדינה, על הורות שיויונית, על תרבות שבה עברייני מין מוקעים ונענשים ונשים שנפגעו זוכות לאמון ותמיכה מסביבתן, עולם שבו נשים אינן מוחפצות ואינן נסחרות ונקנות, עולם שבו לנשים יש שיויון אמיתי- חוקי, תרבותי וחברתי, ואת האפשרות לבחור את חייהן ללא הסללה מגדרית.

כתובת

דרך השלום 73 כניסה ב, דירה 5
תל אביב 6794220

togetherKulan@gmail.com

הירשמי לקבלת עדכונים
עדכונים
לכולן