• togetherkulan

2004 / עופרי

Updated: Jun 16, 2018


כן, כל אחת. כשהחל קמפיין #metoo, ישבתי עם מכר ששאל אותי- מה, באמת כל אחת? כן. גם אמא שלי? כן. גם אחותי? כן, כל אחת. אז איך זה שאני לא יודע על זה? שאל. גם אבא שלי, בדיונים רבים בנושא, תהה על אותו הדבר.

אתם לא יודעים על זה, כי אם היינו מספרות לכם על כל בחור שצעק לנו מרכב היינו נחשבות היסטריות. כי למדנו לקבל את זה שboys will be boys. כי אנחנו כבר לא שמות לב שנובחים עלינו מתוך רכב נוסע. כי לא נספר לכם שאיזה גבר בן 50 שאל אותנו אם אנחנו רוצות טרמפ, ואז המשיך ליסוע לידנו לאט. אולי אפילו עשה ביד. כי כבר לא מפתיע אותנו שאומרים לנו ברחוב: תחייכי. כי זה לא כזה קריטי שבחור תפס אותנו ביד באמצע אלנבי "כי הוא חייב להגיד לך משהו". או תפס את היד ואמר תעשי סיבוב.

כי המרחב כבר לא שלנו, ולמדנו לקבל את זה. כי אנחנו מרגישות ברות מזל. שלא נאנסנו, או הותקפנו קשות, כולה פליק בתחת, ברות מזל. כי אנחנו מרגישות שלאור התקיפות, ההשפלות והדברים הנוראיים שקורים לנשים אחרות שאנחנו מכירות, אין לנו זכות להתלונן על "איזה יפה את". או "איך אני אוהב שהאישה שלי אוכלת". כי הערות ברחוב כבר לא נתפסות כהטרדות. כי במרחב הציבורי, את אף פעם לא בטוחה, אבל כבר התרגלת.

אבל כן, כל אחת. כל אחת הוטרדה. כל אחת לכל הפחות מרגישה ברת מזל שלא נאנסה, או הותקפה. כל אחת חיה בפחד מתמיד שזה אולי יקרה לה. ואנחנו לא צריכות לחיות בפחד. ואף אחד לא אמור להרגיש שהוא יכול לתפוס לי את היד באמצע הרחוב, או לתפוס לי את התחת במועדון, גם אם לבשתי שמלה קצרה, או גולף, או הסתובבתי ערומה. כי זה הגוף שלנו, והמרחב שלנו, ואנחנו צריכות להרגיש בטוחות.

אף פעם לא כתבתי על הנושא הזה, כי לא הרגשתי שמגיע לי, כי אני מכירה חברות שקרה להן יותר. כי אני מרגישה שאין לי זכות להתלונן, כי יש לי מזל. אבל אני רוצה את המרחב שלי בחזרה. רוצה להרגיש בטוחה שאני הולכת בלילה הביתה לבד, רוצה שחברה שלי לא תצטרך ליווי, רוצה שאף אחד לא יחשוב שזה סבבה לתפוס לי את היד, או את התחת. רוצה ללכת ערומה ברחוב בלי שגברים ירגישו שהגוף שלי הוא שלהם. כי הוא לא.

אבל עד שהתרבות שבה כל גוף הוא נכס ציבורי לא תשתנה, ועד שיגדל פה דור חדש של של ילדים שבטבעיות מתייחסים לכל אחת לפחות באותו כבוד והוגנות שיתנו לאחותם הקטנה, ועד שיגדל פה דור חדש של ילדות שבתמימות אפילו לא יודעות כמה הן ברות מזל, אז כן, כל אחת.


צילום: לובה פיין- Feinshots הפקה: לי אלחסיד, שני צור.

על העמותה

אנחנו ב"כולן" שואפות לחיות בעולם שבו קולן של נשים נשמע ומקבל מקום שווה בחברה, בכל מקום ובכל זמן. אנו חולמות על חמישים אחוז (או יותר) נשים בכל תפקידי ההנהגה במדינה, על הורות שיויונית, על תרבות שבה עברייני מין מוקעים ונענשים ונשים שנפגעו זוכות לאמון ותמיכה מסביבתן, עולם שבו נשים אינן מוחפצות ואינן נסחרות ונקנות, עולם שבו לנשים יש שיויון אמיתי- חוקי, תרבותי וחברתי, ואת האפשרות לבחור את חייהן ללא הסללה מגדרית.

כתובת

דרך השלום 73 כניסה ב, דירה 5
תל אביב 6794220

togetherKulan@gmail.com

הירשמי לקבלת עדכונים
עדכונים
לכולן